בלוג

אורזת את חצבה בפעם האחרונה
נופר זבולון - מחזור חורף 2015 | חצבה

ופתאום הכל נגמר...
אני אורזת את חצבה בפעם האחרונה.
הרגע הזה מציף בי את הזכרונות הכי טובים שלי מהמקום הזה, את רגעי השיא. הרגעים שהרגשתי האדם הכי מאושר על הפלנטה הזו.
את הרגע שצלצלתי לאמא על האוטובוס בדרך הביתה ואמרתי לה- " אמא, אני בחיים לא הרגשתי אושר כזה, אני לא מסוגלת להסביר את האושר הזה במילים..."
להיזכר בזריחות באחינועם, בטיולים לכסא לוטן, בארוחות שישי המושקעות שבזכותן כולם למדו לבשל, בחגיגות הסילבסטר בגמלייה, בטרו, להיזכר בשקיעה על העגלה בדרך חזרה מהעבודה ולהיזכר איך הרגשתי שהנשימה שלי נעתקת...
להיזכר בריקוד ללא סיבה, בצחוק מתגלגל שמפיל אותי מהרגליים למשך דקות ארוכות..
זה להרגיש שבחיים שלי לא ידעתי מה זה אומר להכיל באמת אנשים שונים ממני אבל פה למדתי, זה להתנתק ממוסכמות חברתיות ולהתחבר לעצמי.
זה המדבר... אוי המדבר.
זה לנשום לרווחה ולדעת שיש לך את כל באוויר בעולם לשאוף. זה להתסכל על ההרים חסרי הבניינים, הכבישים, המכוניות ולחייך. להרגיש שאתה דביל אבל גאון שעשית את הצעד הזה.
זה לצאת מכאן עם צידה משובחת לדרך ולדעת שתמיד יש לאן לחזור...
ולהרגיש - איזה כיף שהיה לי את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*