בלוג

איתי אשכנזי- מחזור חורף 17-18 – מושב עידן
נסתרות הן דרכי הערבה | מתוך "העבריתון"- העיתון של עובדי עבודה עברית

אחי , למה ? מה יש לך לחפש שם?
זה חור, אתה תמות או מחום או מקור.
אין מה לעשות שם, אתה תשתעמם דיי מהר,
פה שום דבר לא חסר.
העבודה מפרכת , התשלום מינימלי,
זה כבר לא אקטואלי זה לא מגניב
זה עבר מין העולם בן אדם.
אז למה שתרד לעשות עבודה עברית,
בחור יפה נפש שכמוך?
יום שישי בערב, אני יושב עם חבר בבר ,
מדינת תל אביב,
הכול רץ ומתקתק מסביב,
אנשים יפים ,אלכוהול, בחורות
בקיצור עיר האורות...
ופתאום הוא שואל אותי אחי, למה?
למה?
מגיע שלב בחיים שאתה רוצה קצת שקט, נחת,
שאתה רוצה רק לצאת מהעיר ,
מכל הבלגן הבלתי פוסק, מכל הרעש והטירוף
ואולי זה ישמע קצת חצוף אבל ,
אבל אני לא עושה את זה בשביל הכסף,
אני עושה את זה בשביל החוויה.
והערבה נמצאת אי שם בדרום,
כן כן שם במדבר ,זה המקום.
אתה חייב להבין אחי מדבר זה משהו אחר,
זה לא משהו שהאדם יצר
זה משהו שהטבע בעצמו זרע וקצר
זה משהו שהיה פה הרבה לפנינו ומשהו שיהיה פה הרבה אחרינו ,
רק שם אתה באמת יכול להרגיש את רוח האלוהים,
את המדבר פיסלו בדמותו של אל הנדודים,
ביום הוא מצייר לך שכבות של חול שיוצרות הרים ו
בלילה הוא פורס בפניך את מפת הכוכבים.
אז איך אתה שואל אותי למה אחי?
למה אחי ? הוא שואל אותי ,למה?
שם אין חוקים , שם אתה אדם לעצמך
בלי להישען על אף אחד מההורים,
אתה מכיר חברים חדשים, כל אחד יצור שונה בפני עצמו.
שם אתה יכול ללכת ברחוב בלי שישאלו אותך :
תגיד אתה יוצא??
כי אם אתה לא נכנס לחניה אז איך תצא?
אתה לא שומע כלום כי שקט ורגוע
ובערב אתה נוסע ללאסט מן עם 13 אנשים ברכב
כאילו זה המערב הפרוע.
אבל עזוב אולי אני מגזים,
לא הכול ורוד ויפה כמו שאני מצייר לך את זה, ברור שיש את הלקום ב5 בבוקר לעבודת פרך, לירוק דם,
אולי פחות מבחינה פיזית יותר מבחינה מנטאלית אבל עדין זה לא מתאים לכולם.
לעבוד במשך כל היום בערך,
לקום לפני שהשמש מתעוררת,
לחזור אחרי שהיא כבר הלכה לישון,
אפשר לעזוב זה בסדר
אתה לא הראשון וגם לא האחרון שמחליט
שזה לא בשבילו
אבל אם כבר אתה בפנים,
אז תסתכל על חצי הכוס המלאה,
שבמקרה שלך זה בירה בבקבוק זכוכית
עם צ'ייסר ערק בצד שעיליי רואה שאתה קצת סאחי אז הוא בא מיד ,
תרים ת‘ראש למעלה , תבליט את החזה ,
אל תפרוש לפני שאתה מנסה כי
כל ההתחלות קשות וגם כשהמצב ברצפה,
גם אם אתה בבית אריזה 12 שעות ביום
מסדר תמרים במקום לחיות את החלום,
כשחברים שלך בדרום אמריקה ואתה כאן,
באמת כשהמצב נראה....
רע .
תמיד תזכור שעדיף כישלון מפואר מחלומות במגרה,
תזכור שגם היום של המושב שלך יגיע ותזכה לאכול את הפלאפל של מש ,
אלא אם כן אתה מעידן
ורק אם תיסע לחצבה זה יתממש
בקיצור , מה שאני מנסה להגיד פה באופן דיי ברור זה...
שהחיים בעיר אולי נוצצים וזוהרים,
אבל אי שם בדרום הרחוק,
בין כל ההרים שוכנת לה הערבה,
עם הפשטות המינימלית שלה היא מצליחה לשאוב אותך אל תוך עומקי נשמתה,
ללכוד אותך בקסמיה ולגרום לך להתאהב.
טוב תקשיב, אני קצת חופר, אולי כל הפואנטה מתפספסת, אולי באמת קצת הרחקתי לכת ואני נשמע כמו גרופית של להקת רוק,
תראה אותך , אפילו אתה קצת בשוק אבל
איך אתה שואל אותי למה? אחיייייי
איךךךךך, איךךךךך
עצור הכול, קח נשימה עמוקה, תשען לאחור,
נסתרות הן דרכי הערבה
ברגע שאתה בא, אין דרך לחזור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*